<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן ק"נ</h1>
<h2>דף כח.</h2>
דין הבורח מן המושל שלו ויש לו קרקעות, אם מחוייב טסקא למלך, מלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא. ואם קנאם ישראל אחר, שלו הם אף אם אין מחוייבת כלל אין לישראל הקונה מיד המושל עליהם כלום כי בדין אין על היהודים אחיזת עבד, שהוא בן חורין ללכת למקום שירצה וקרקע שלו כמו פרשים. ודינא דמלכותא לאו דינא [היינו] כגון מכס שאין לו קצבה. והבורח שקנה ישראל קרקעותיו מן המושל, והלך בעל הקרקע להוציא ע"י גוים את הלוקח שהיה מוחזק במקחו, אין נראה לי, דלא מהני ליה מידי זה, כי הקרקעות חייבים טסקא, ואינו ראוי בלא טסקא. וכשהוא בקרקע ואינו פורע טסקא עבדי המלך יכולים למוכרו. אבל אלו קרקעות של בורח אינו חייב למלך טסקא, אלא למאי דקיימא לן דינא דמלכותא דינא, כי כך הוא דינם שיש להם קרקעותיהם אף ביוצאין, ואין מעמידין ביד הנשארים. וכמה שנים אחרי כן שבא זקיני הר"ר יהודה בן הר"ר יום טוב מאולצור"א זקינתי אלמנתו. וכל מה שהיתה לה לאחר יציאתה לדור כשבא. ומנהג הוא שיהודים בני חורין כמו פרשים. ומה שמחדשים עכשיו מה שלא עשה [בימים] קדמונים, דהוי כמו מוכס שאין לו קצבה דאינו דין, אפילו הן מנת המלך. ואפילו לא היו כל המושלים עושים כן, עכשיו אין דינא דמלכותא. לא יתקן בישראל ויברח ממקומו, או לחזור אחר פרנסתו, שיבוא חבירו ויקנה מיד [המושל] ביתו. דאם כן לא שבקת חיי לכל בריה. ועוד היאך יתקן שיהא דינא דמלכותא כשיבוא המושל המציק על האדם כדי שאינו ראוי לסבול לאחר שאירע לו כן, יחזור ויקח קרקעותיו על שהלך לו. אין זה דינא דמלכותא. (ספק) [סוף] דבר הראוי לסבול דאפילו שערי דכדא משתעבדי למלכות, דדינא דמלכותא.
